מה שלמדתי מנחש צפע

מה יש בה, בתפילה המוזרה הזאת, שמושך את הלב? מדוע אנו אוהבים אותה כל כך? ועוד חוזרים עליה שלוש פעמים, ליתר ביטחון? אולי כי היא נותנת לנו הזדמנות לעשות משהו שאנחנו מאוד אוהבים ורוצים לעשות: להתחרט.

בקרוב, עם אור אחרון או אחרי חשיכה, יעמדו מיליוני יהודיות ויהודים, ובהם רבים שלא יפקדו את בית הכנסת עד יום הכיפורים הבא, ויתפללו, או לפחות ישמעו, את תפילת “כל נדרי”. איך שלא הופכים אותה, תפילת כל נדרי היתה ונשארה תפילה בעייתית. האיש שהכניס אותה לראשונה לסידור התפילות שלנו, הרב עמרם גאון, כתב שאמרו עליה “שמנהג שטות הוא זה, ואסור לעשות כן”.

אז מה יש בה, בתפילה המוזרה הזאת, שמושך את הלב? מדוע אנו אוהבים אותה כל כך? ועוד חוזרים עליה שלוש פעמים, ליתר ביטחון? אולי כי היא נותנת לנו הזדמנות לעשות משהו שאנחנו מאוד אוהבים ורוצים לעשות: להתחרט. “כל נדרי” היא בעצם הבעת חרטה על נדרים ושבועות שנדרנו במהלך השנה שחלפה – “בכולהון איחרטנא בהון” – כלומר, אני מתחרט על כולם. וזאת הזדמנות שאסור לפספס, כי יש לנו כל כך הרבה על מה להתחרט.

מהי, בעצם, חרטה? הפסיכולוגים המחקריים מגדירים אותה כך: “חרטה היא רגש שלילי אותו אנו חווים כאשר אנו מבינים, או מדמיינים, שהמצב הנוכחי היה יכול להיות טוב יותר, לו היינו פועלים אחרת”. במילים אחרות, חרטה נובעת מן המחשבה “ומה אם…”; חרטה היא התוצאה של השוואה בין מה שיש עכשיו, לבין מה שהיה יכול להיות, “אילו רק…”

וזה אומר שעל מנת להתחרט דרושה לנו יכולת לחשיבה מופשטת, וגם דמיון מפותח, לדמיין בו את מה שהיה יכול לקרות ולא קרה. אולי לכן תינוקות וילדים קטנים חופשיים מחרטות, ואל התמימות הילדית הזאת אנחנו נחזור ונתגעגע כל חיינו.

מתי מתחילים להתחרט? איימיר אוקונור ועמיתיה מן האוניברסיטה של בלפסט נתנו לילדות וילדים בני 4 עד 9 לבחור באחת מבין שתי קופסאות, שבכל אחת מהן הסתתר פרס. אוקונור “הינדסה” את הקופסאות כך שהפרס היותר שווה תמיד היה בקופסה אותה הילד לא בחר. אחרי שהילד בחר, הראו לו מה נמצא בכל אחת משתי הקופסאות. באיזה גיל התחילה להופיע חרטה על כך “שלא בחרתי את הקופסה השנייה”? התוצאות היו חד-משמעיות: בגיל 6. ילדים בני 4 ו-5 לא חוו כל חרטה, גם כשראו שפספסו פרס יותר שווה, בעוד שאצל ילדים מגיל 6 ומעלה הופיעה חרטה, אותו רגש מייסר המוכר לכולנו.

אחד הממצאים המחקריים החזקים ביותר לגבי חרטות במבוגרים הוא שעוצמתן אינה דועכת עם הזמן, כפי שדועך בהדרגה כמעט כל רגש אחר הקשור לאירועי חיינו. אולי לכן אנשים הנוטים להתחרט הם דיכאוניים יותר, מאושרים פחות, סובלים יותר מנדודי שינה, ובכלל – ממורמרים יותר.

אם כך, בשביל מה זה טוב, כל החרטות האלה? אולי כבר עדיף לא להתחרט? זה טוב, כי לחרטות שלנו עשויות להיות שתי תוצאות יקרות מפז: ראשית, הן יכולות לגרום לנו לנסות לתקן את מה שעשינו, וזה חלק חשוב ממה שאנו אמורים לעשות בימים הנוראים. ושנית, הן גורמות לנו להיזהר יותר בעתיד, ולבחור “נכון” בפעם הבאה.

אבל מה אם אין עתיד? מה אם מאוחר מדי? מה עם החרטות שיהיו לנו בסיומם של החיים, על ערש דווי, כאשר יגיע הזמן שלנו למות? ברוני וור היא אחות אוסטרלית שעבדה בהוספיס בית – שירות שניתן בעיקר לחולי סרטן סופניים, ומאפשר להם למות בביתם ולא בבית החולים. לאורך השנים העניקה וור למאות חולים סופניים את הטיפול הרפואי שהיה דרוש להם בשבועות האחרונים לחייהם, כולל טיפול בזריקות נגד כאבים, בביתם. רבים מביניהם פתחו בפניה את סגור ליבם ושיתפו אותה בחוויות, במחשבות, ובעיקר בחרטות שלהם.

עד מהרה היא שמה לב לכך שרוב המטופלים הסופניים שלה התחרטו על אותם דברים. היא תיעדה את מה ששמעה מהם בבלוג, שהפך אחר כך לספר – “חמש החרטות השכיחות ביותר של הנוטים למות”. הנה הן לפניכם, מוגשות כשירות לציבור:

1. “הלוואי שהיה לי האומץ להיות נאמנ/ה לעצמי, ולא לציפיות של אחרים ממני”.
2. “הלוואי שלא הייתי עובד/ת קשה כל כך, ומבלה יותר זמן עם המשפחה”.
3. “הלוואי שהיה לי האומץ לבטא את רגשותי”.
4. “הלוואי שהייתי שומר/ת יותר על קשרים עם חברים מן העבר”.
5. “הלוואי שהייתי נותנ/ת לעצמי להיות מאושר/ת יותר”.

על כל אחת מן החמש האלה אפשר לכתוב ספר שלם. אני רואה אותן בעיקר כתמרור אזהרה המוצב בפנינו, תמרור שערכו רב מאוד: הן נותנות לנו רמזים כיצד ניתן לחיות את חיינו כך שנתחרט פחות כאשר יגיע הסוף, ויהיה מאוחר מדי.

אחד הדברים הבולטים בחרטות האלה של הנוטים למות, הוא העדרן המוחלט של חרטות על נושאים כספיים. זה חשוב, כי רובנו מתלבטים הרבה בשאלות של משכורת, משכנתא וכו’, ולפעמים ההתלבטויות האלה גורמות לנו למתח רב ולנדודי שינה. אבל, כפי שכותבת וור, “כאשר אתה עומד מול מותך המתקרב, כל הפרטים החומריים של החיים הופכים לבלתי חשובים… בשבועות האחרונים לחיינו כל שנותר הוא אהבה ויחסים”. ואמנם, רבים מן המטופלים של וור בילו את השבועות האחרונים לחייהם בחיפוש החברים והחברות הישנים שלהם, בחידוש קשרים, בבקשות סליחה, ובפרידות.

מנקודת המבט הזאת, אולי יום הכיפורים הוא תזכורת לכך שיש לנו אחריות על עצמנו, על החיים שלנו, ועל המעשים שלנו כלפי אנשים אחרים. כפי שאמר רבי אלעזר בן עזריה (מסכת יומא, פרק ח’, משנה ט’), כמה מאות שנים לפני תפילת כל נדרי: “עבירות שבין אדם למקום [לאלוהים], יום הכיפורים מכפר; עבירות שבינו לבין חברו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שֶׁיְּרַצֶּה את חברו”. במילים אחרות, אפילו אלוהים לא יכול למחול לנו על מה שעשינו לאחרים. כאן לא תעזור לנו תפילת כל נדרי, לא יעזרו הרהורי חרטה, וגם לא תרנגולי כפרות — אנו חייבים לבקש ולקבל את סליחתם של אלה שפגענו בהם. אין קיצורי דרך.

יורם

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. מקסים. מתחברת לכל מילה. תודה.

  2. למדתי משהו חשוב: לא להכנע לכאב ולהפעיל את ברכי הכושלות…ואתה ד״ר יובל: להבא עבוד עם כפפות בגינה. רפואה שלמה!

  3. מקסים באמת!!

  4. שיעור חשוב לחיים בפרט ובכלל,You don’t use it,you loose it.
    תודה רבה!

  5. לוקחת לעצמי. חדדת מקומות מנוונים. תודה

  6. תודה על המסר החשוב.
    רפואה שלמה ומהירה.

  7. האם חשוב ללמד חולים שנפגעו מהצטברות עמילואידים במח להביע את עצמם בדבור, או לעזוב אותם במנוחה כדי שלא יתאמצו יתר על המידה? תודה . מקווה שאתה בטוב.

  8. כל מילה ורעיון שלך…דר יורם יובל משולים לפניני חוכמה בעיני…תודה

    1. כמה חשוב להכיר ולעזור לחלש, לתמוך לעודד את עצמנו וטת האחרים, ולהתמדה יש את המפתח לכל אלו
      יישר כח!!!

  9. שמחה שיצאת מזה בשלום, רק בריאות.
    תודה על המסר והתובנות החשובים לכל אחד בכל תחום.
    הלוואי שהאחראים על טובת הכלל יקראו את הדברים וגם תהיה להם מודעות להבין מה חובתם לעשות.

  10. מקסים. נהניתי לקרוא.
    שיעור חשוב לכולם…
    בריאות שלמה

  11. ההשלכות הן עצומות. למשל בחינוך: על שימור או איבוד היכולת לחקרנות, סקרנות והטלת ספק.

  12. ההערה והארה שהשארת לנו היא חשובה
    מאחלת לך הבראה מהירה
    תודה

  13. טור מרתק. תודה ורפואה שלמה.

  14. תודה על השעור. מאחלת לך בריאות שלמה והחלמה מהירה!?

  15. ממש מעניין היה לקרוא את הסיפור שלך,טוב שהוא הסתיים בטוב?
    ההקבלה לשיעורי החיים ממש מצאה חן בעיני ומאוד התחברתי למה שאמרת.
    מעבר להיותך רופא נראה לי שאתה יכול לכתוב ספר
    הסגנון כתיבה שלך מאוד ציורי
    מאחלת לך שנה טובה ומבורכת ובריאות טובה????

  16. אפשר לגייס את עקרון ה-“אי שימוש נלמד” גם לטובתנו. אנחנו בתחילתו של חודש אלול,זמן תשובה. הרבה מטילים ספק ביכולת לשנות ממנהגנו השגורים רק לחודש. זו הרי יכולה להתפס כצביעות או תחפושת ל’אני משופר’ ובטח רגע אחרי יום כיפור הכל יחזור לסורו. אא”כ נתייחס לחודש אלול כחודש שמאפשר לנו ,בין השאר,זירת אימון ל’אי שימוש נלמד’. אחרי חודש של פחות ממה שאנחנו רגילים לפעול ולפנות אליו כברירת מחדל,ייתכן שמשהו מהאוטומט ידעך ויימק. עשרת ימי תשובה יכולים,במקרה הזה, להפגיש את עצמנו עם אפשרויות נוספות שאינן האוטומט. לנסות ללמוד את עצמנו מחדש. שנה טובה ותודה על הסיפור,רפואה שלמה

  17. דר יקר , אני שמחה לשמוע שאתה מבריא מהחוויה הקשה שעברת .
    בתור מטופלת זה הרבה שנים במוסד המכובד בו אתה עובד וכחולת פרקינסון וותיקה מאוד ,אני חושבת שהגעת ונגעת והפנמת תובנות שבדרך כלל עוברים לידכם צר לי מאוד על מה שעברת , אבל בלי לעבור משהו אין שום דרך באמת להבין . מאחלת לך בריאות איתנה ,רפואה שלימה ורק טוב .

  18. תודה על מוסר ההשכל החכם.גם כשקשה תעשה עוד מאמץ קטן תחילה וגדול בהמשך, כי התעקשות על הפעלת המקום הפגוע תוכל לתקנו ולו במעט ולהחזירו אט אט לקדמותו.
    רפואה שלמה ושנה טובה ומוצלחת.ושוב תודה

  19. גאה בך! מלאת התפאלות ! מברכת אותך בהמשך שנים מלאות חוויות חיים בריאות טובות ועימות יותר … חוויות חיים נעימות מעשירות ומחזקות . ומודה לך על כל הנתינה הנפלאה שלך ושלא תיגמר לעולם.

    1. נהדר. פשוט וחד. חשוב מאד.
      תודהנרבה!!!

  20. החלמה טובה ושלמה

  21. עוד מאמר משובח פרי יצירתך עם למידות משמעותיות ועמוקות לחיים.
    שמחה לקרוא ולשמוע כל דבר שיוצא תחת ידיך 🙂
    מאחלת לידך החלמה מהירה ומאחלת ששפע החכמה והנתינה שלך
    יישארו איתנו יותר ויותר. שנה מנצחת לך מכל הבחינות !

  22. I enjoyed reading it, I approve it with all my heart. I wish you a quick recovery

כתיבת תגובה

סגירת תפריט