צייד ולקטת יצאו לטייל

היא אורזת ודואגת יותר, הוא אורז פחות ודואג פחות. היא רוצה להיות מוכנה לכל אפשרות, הוא לא רוצה להיסחב עם כל הבית על הגב. או: מה סיירת מטכ”ל יכולה ללמד אותנו על נסיעה משפחתית לחו”ל?

קיץ שמח. נסעתם עם הילדים לחו”ל, או לחופשה בגליל? נהדר. איך היו האריזות? הטור הזה הוא על מה שקורה כששני אנשים, היא והוא, מתכוננים יחד לנסיעה משפחתית. כל מה שיהיה כתוב להלן עליו יכול להיות נכון גם עליה, ולהפך. אבל אצלנו זה ככה, ונדמה לי שאצל רוב הזוגות זה ככה.


לחיות יחד כזוג – פרוייקט מורכב. אנחנו שונים זה מזה, אנחנו לא אותו הדבר. כשם ששני בני זוג הם כמעט תמיד לא באותו הגובה ולא באותו המשקל, כך הם שונים זה מזה גם בתכונות האופי שלהם. הם רוצים דברים שונים, הם חוששים מדברים שונים, הם מתנהלים בדרכים שונות. וכל זה יוצא לאור, ובענק, כשמגיע הזמן לארוז.

היא אורזת יותר ודואגת יותר, הוא אורז פחות ודואג פחות. היא הנמלה, הוא הצרצר. היא הלקטת, הוא הצייד. היא רוצה להיות מוכנה לכל אפשרות, הוא לא רוצה להיסחב עם כל הבית על הגב. ואחת השאלות החשובות בחיים, שמביאה את זוג האורזים הזה למסלול התנגשות, היא “ומה יהיה אם…?”

אז הנה התשובה שלי, הגברית והנדושה: אני לא יודע. אני לא יודע מה יהיה אם. אם זה יקרה, נמצא פתרון. אנחנו לא נוסעים לקוטב הצפוני, ואי אפשר להיות מוכן לכל אפשרות. מכסימום, נקנה את זה שם. או שנסתדר בלי זה. אבל אם נרצה להיות ערוכים לכל אפשרות, אם באמת נרצה להיות בטוחים לגמרי, אז המטוס לא ימריא. הוא יהיה כבד מדי. הסיכון הוא חלק מן העניין, והסיכון הוא חלק מן החיים. מי שרוצה לא להסתכן בכלל, הוא הכי מסוכן. ממש כך.

זה נכון לא רק בנסיעות משפחתיות לחו”ל, זה נכון גם בנסיעות צבאיות לחו”ל. בן כיתתי דורון אביטל, לפני שהיה פילוסוף, חבר כנסת ואיש עסקים, היה מפקד סיירת מטכ”ל, יחידה שעוסקת הרבה בנסיעות לחו”ל. דורון תיאר לי מה קורה לפני משימה שגרתית של “היחידה”, שנראית בערך כך: הליקופטר צריך לקחת צוות של לוחמים בלילה ולהביא אותם אל ראש גבעה באחת מארצות המזרח התיכון. משם הם צריכים ללכת ברגל למקום קרוב, לעשות בו דבר-מה, ולחזור בשלום, עוד באותו הלילה.

כדי לתכנן משימה כזאת נפגשים כמה יהודים בשנות השלושים והארבעים שלהם לישיבת תכנון, שעוסקת, בעצם, בשני דברים שחשובים לכל נסיעה משפחתית: לוחות זמנים ואריזות. ואז, תוך כדי ישיבת התכנון, עולים אותם נושאים ומתבטאים אותם רחשי לב שעלו לפני הנסיעה המשפחתית שלכם לגליל.

כי כדי שהמשימה תוכל לצאת אל הפועל, צריכים להתקיים בשטח תנאים מסויימים. נציג המודיעין בישיבת התכנון אומר שלפי הערכת המודיעין, באותו לילה שבו המשימה אמורה לצאת לפועל התנאים הללו יתקיימו בשטח בין השעות עשר בלילה לשתיים לפנות בוקר. נציג חיל האויר אומר שאם כך, ההליקופטר חייב להגיע אל הגבעה לא לפני אחת עשרה בלילה, והוא יהיה חייב לעזוב אותה עד השעה אחת לכל המאוחר.

מדוע? לאן נעלמו השעתיים שבין עשר לאחת עשרה, ובין אחת לשתיים? הן הלכו ל”מרווח ביטחון”. כי מה יקרה אם התנאים הדרושים כדי שהמשימה תצא לפועל לא יתקיימו בשטח החל מן השעה אחת עשרה, אלא רק בשעה אחת עשרה וחצי? הרי מודיעין הוא לא מדע מדויק. ואם כך יקרה, זה עלול לסכן את ההליקופטר, את הלוחמים, ואת המשימה כולה. אז כדי להבטיח שזה לא יקרה, נציג חיל האויר הלך “על בטוח”. הוא לקח מרווח זמן נוסף, או, כפי שנהוג לקרוא לו, “מקדם היסטריה”. ככה, ליתר ביטחון.

אבל התוכנית כוללת גם שעה של הליכה ברגל, מנקודת הנחיתה ועד המקום שבו צריכה להתבצע המשימה, ועוד שעה בשביל ההליכה בדרך חזרה. וכדי לבצע את המשימה עצמה דרושה לכוח חצי שעה. מי שעקב אחרי החשבון עד כאן, הגיע למסקנה שהמשימה לא תוכל להתבצע: אין מספיק זמן. חסרה לנו חצי שעה.

והנה עוד דוגמה, מאותה ישיבה: ההליקופטר יכול לשאת עליו משקל כולל של שש מאות קילוגרם. הלוחמים עם הציוד שלהם שוקלים יחד חמש מאות וחמישים קילוגרם. אבל למקרה שהכוח יסתבך, דרוש להם פריט ציוד נוסף, והוא שוקל מאה קילו. אם כך, המשימה לא תוכל להתבצע: ההליקופטר לא יוכל להמריא עם כל הציוד הדרוש עליו.

אז אין ברירה, חייבים “להרזות” את מקדמי הביטחון, וצריך להסתדר בלי אותו פריט ציוד, אחרת לא נוכל לצאת לדרך. איפהשהוא בין הרשלנות הפושעת לבין הזהירות המופרזת עובר לו שביל הזהב, ולא קל למצוא אותו. זהו אותו השביל, אבל ממש, שאותו צריך למצוא גם כשאורזים לקראת הנסיעה המשפחתית בקיץ.

אז בפעם הבאה שאתם רבים על הסווטשרט הנוסף שכבר לא נכנס למזוודה, תחשבו על הבחורים המצויינים שלנו, צפופים בתוך ההליקופטר ההוא שטס בלילה, בלי אורות, ונמוך-נמוך. ובמקום לנסות להיות מוכנים לכל אפשרות, תחפשו יחד את הדרך לקחת סיכון מחושב. זהו אותו הסיכון שהוא חלק מן החיים, סיכון שאי אפשר בלעדיו, אם רוצים לצאת מן הבית ולעשות משהו משפחתי בחופשת הקיץ.

1 reply
  1. לואיס גרבי
    לואיס גרבי says:

    יורם יקר, הסיבה שהגברים מוכנים לצאת בלתי מצויידים וכביכול לקחת סיכון היא מבוססת רק על דבר אחד.. הם סומכים על נשותיהם דיפתרו להם את הבעיות בעת הצורך. בהצלחה.

    Reply

Leave a Reply

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *