צייד ולקטת יצאו לטייל

היא אורזת ודואגת יותר, הוא אורז פחות ודואג פחות. היא רוצה להיות מוכנה לכל אפשרות, הוא לא רוצה להיסחב עם כל הבית על הגב. או: מה סיירת מטכ”ל יכולה ללמד אותנו על נסיעה משפחתית לחו”ל?

קיץ שמח. נסעתם עם הילדים לחו”ל, או לחופשה בגליל? נהדר. איך היו האריזות? הטור הזה הוא על מה שקורה כששני אנשים, היא והוא, מתכוננים יחד לנסיעה משפחתית. כל מה שיהיה כתוב להלן עליו יכול להיות נכון גם עליה, ולהפך. אבל אצלנו זה ככה, ונדמה לי שאצל רוב הזוגות זה ככה.

Read more

נפלאות התבונה

משחר קיומה האנושות מתמודדת עם שאלת הגוף והנפש: איך דברים שקורים בעולם החומרי מפיקים חוויה נפשית? איך אטומים הופכים לגעגועים – ומולקולות לכעס?

בשנת 1984, כשהיא היתה בת 22, עברה הסטודנטית ג’ניפר תומפסון אונס אכזרי באיומי סכין בדירה שלה בברלינגטון, צפון קרולינה. בזמן האונס היא ניסתה לשנן לעצמה ולזכור היטב את מראה פניו של התוקף שלה, כדי שתוכל לזהות אותו מאוחר יותר. עוד באותו יום, בעזרת חוקרי המשטרה, היא הרכיבה קלסתרון של האנס כפי שזכרה אותו. על סמך הקלסתרון הזה הראו לה החוקרים צילום של רונלד קוטון, צעיר שחור עם עבר פלילי. “זה האיש”, היא אמרה.

Read more

יצא סוד

לפני שנים רבות נתן רבי יהודה הנשיא עצה נהדרת לכולנו: “הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה; דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ — עַיִן רוֹאָה, וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין.” במילים אחרות, יש מי שרואה ושומע וזוכר את כל מה שאתה עושה, ידידי היקר. ולכן כדאי שתמיד תתנהג יפה, גם כשנדמה לך שלא רואים אותך.

היום מקבלת העצה הנפלאה הזאת מפרקי אבות משמעות חדשה: רואים אותך ושומעים אותך, מותק. רואים אותך ושומעים אותך תמיד ובכל מקום, והכול נרשם. עידן הפרטיות שלך הסתיים. ולכן, כל מה שאתה אומר ועושה – תביא בחשבון שהוא יתגלה, במוקדם או במאוחר, ויהפוך לנחלת הכלל. ראה הוזהרת.
Read more

אמרתי לכם!

אמרתי לכם. ידעתי. תמיד ידעתי שזה מה שיהיה. חשבתם שאני מגזים, שסתם נדמה לי, שזה לא באמת ככה. אמרתם לי להרגיע, אמרתם שיש עוד אפשרויות. אמרתם שיש עוד דרכים להסתכל על זה, חשבתם שזה יכול להיות אחרת, ולא כמו שאמרתי. אבל עכשיו אתם רואים: הנה, עוד פעם. זה שוב קורה. בדיוק כמו שאמרתי לכם שזה יקרה. שום דבר לא השתנה. חשבתם שיכול להיות אחרת? אז בבקשה. אולי עכשיו סוף סוף תאמינו לי.

נשמע מוכר? יותר מדי מוכר. זה מוכר לנו, כי זה לא רק החבר המעצבן והצדקני שלנו, אלא כי זה גם אנחנו. אנחנו עצמנו. למרות שרובנו לא אוהבים לחשוב שאנחנו כאלה, כולנו כאלה. גם אני. גם אתם. ועכשיו זה אפילו מדעי. איך אני יודע? כי בתחילת השבוע שעבר חזרתי מכנס מדעי בלונדון, שהכותרת שלו היתה “הצורך הכפייתי לנבא מראש” (“Compulsion to Predict”), והוא עסק בשאלה כיצד מייצג המוח את המציאות שסביבנו, ואת מקומנו בתוכה.
Read more

שנה חדשה, החלטות חדשות

רוב גדול מהאנשים שמקבלים החלטות לקראת השנה החדשה לא יגשימו אותן. הסיבה: חברת השפע המערבית הרגילה אותנו לבחור, אבל לא לימדה אותנו לאבד – ויש בינינו כאלה שיעשו הכל בשביל לא לוותר על משהו אהוב.

שנה חדשה בפתח, וחלק מאיתנו ינצלו את בואה כדי להתבונן בחייהם, לעשות חשבון נפש ולהחליט החלטות. האם זה טוב? האם זה מועיל? מהם הדברים שאנשים מחליטים לעשות, או להפסיק לעשות, לקראת השנה החדשה?
Read more

השירות המשותף של לידיה ליטבק

במקום לצייר על המטוס שלה צלב קרס קטן על כל מטוס נאצי שהפילה, היא ציירה חבצלת. ייתכן שהחבצלות המצויירות האלה הביאו למותה, כי הגרמנים, שרצו מאוד להפיל אותה, יכלו לזהות את המטוס שלה בגללן.

השבוע, כשנסעתי על כביש 1, שוב ראיתי בשולי הדרך, ליד מחלף ענבה, כמה שלטים שתמיד מקפיצים לי את הפיוז: “מצילים את צה”ל – עוצרים את ‘השירות המשותף'”. את השלטים האלה תלו אנשים שמתיימרים לשמור על המוסר, על הכשירות המבצעית, ועל המורל של צה”ל. הדרישה של המצילים האלה היא פשוטה: הם דורשים מן הרמטכ”ל לסלק לאלתר את כל הבנות מכל היחידות הלוחמות. לוחמת? לא בבית ספרנו. לא בצה”ל שלנו.

כמה קל לכתוב שלט מכוער וטיפשי. וכמה קל לשאת את שם אלוהים לשווא, כדי להצדיק כל נבזות וכל שטות שעולה על הדעת. סבא שלי, פרופ’ ישעיהו ליבוביץ’, קרא להתנהלות של אנשים כאלה ודומיהם “רישעות מטופשת, או טיפשות מרושעת”, ואני חושב שהוא צדק. בדרך כלל כשאני נתקל בשלטים האלה אני מתרגז, ושוקל לעצור בצד הדרך ולתלוש אותם. אבל הפעם רק התעצבתי אל ליבי.

Read more

לא נצרבת בלהט

יש לי חדשות טובות לאלה שאיבדו את ביתם ורכושם בדליקה של השבוע שעבר: יהיה בסדר. איך אני יודע? בתחילת הקיץ נשרף הבית שלנו ועד היום עוד לא חזרנו אליו

הגשם בא. השריפות הנוראות מאחורינו, והכותרות הלוהטות של השבוע שעבר יישכחו במהרה. אבל מה יקרה עכשיו לאנשים שביתם וכל רכושם נשרפו? לאלה שנמלטו ברגע האחרון מן הלהבות, וראו את המוות מול עיניהם? איפה יגורו עכשיו? איך הם יחזרו לשגרה? איך יוכלו לשכוח?
Read more