ארבעת פרשי האפוקליפסה

בואו נהיה ישרים: ריב בין בני זוג, כמו בין כל שני אנשים, הוא סוג של מלחמה. מלחמה מילולית, לפעמים שקטה ולפעמים רועמת, אבל בכל זאת מלחמה. אם רוצים להקטין את הנזק שגורמות לנו המלחמות האלה, אפשר לבדוק על מה אנחנו רבים, אבל הרבה יותר חשוב להבין איך אנחנו רבים.


פרופ’ ג’ון גוֹטמן מהאוניברסיטה של וושינגטון בסיאטל עשה בדיוק את זה. הוא הקליט וצילם אלפי זוגות בזמן שהתווכחו, ואחרי כן עקב אחרי הזוגות האלה לאורך עשרות שנים, כדי לדעת האם הם נשארו יחד או נפרדו. וכאשר גורל הקשר כבר היה ידוע, הוא בדק מה בסגנון הריב שלהם ניבא גירושים, ומה ניבא חיים טובים יחד.
גוֹטמן הצליח בצורה מפחידה במשימה שלו. הוא הצליח לנבא בדייקנות של יותר מ-90% אם בני זוג יישארו יחד או יתגרשו, על סמך הדרך שבה הם ניהלו ביניהם ויכוח של רבע שעה על משהו שהם לא מסכימים עליו, לא חשוב על מה.

מה מאפיין את המלחמות שבסופו של דבר יגרמו לנו להיפרד? גוֹטמן מצא ארבעה מאפיינים של ריבים שיסתיימו רע – ארבע טקטיקות שאנשים רגילים לגמרי משתמשים בהן תוך כדי ריב, ולאורך זמן הורסות את הקשר. הוא קרא לארבעת הסימנים האלה, שמבשרים רעות, “ארבעת פרשי האפוקליפסה”. אז הנה הם –

ארבעת הפרשים שמנבאים רעות לעתיד הקשר שלכם, ומוטב להימנע מהם ככל האפשר:

 

1. ביקורתיות (criticism)

רגע, אסור להיות ביקורתי? אם אנחנו רבים זה סימן שיש לנו ביקורת על משהו שבן/בת הזוג עושה. אז מה אנחנו אמורים לעשות, לבלוע את זה ולשבת בשקט? לא, עונה גוֹטמן, בכלל לא. אבל שימו לב אם בתגובה שלכם אתם עוסקים בסיכול ממוקד או בהפצצת שטח. אם נשתמש בדימויים מן המלחמות שלנו, לא הורסים שכונה שלמה בשביל לפגוע במחבל אחד, גם אם הוא “פצצה מתקתקת”.
הנה דוגמה. הוא קם בסוף ארוחת הערב ויוצא מן המטבח לסלון, כדי לראות את המשחק של מכבי. הוא שוב התעלם מן הגבעה שבכיור, ושוב השאיר לך להכניס את הכלים למדיח. את יכולה לשמור את הכעס שלך לעצמך, אבל זה לא בהכרח יציל את הקשר שלכם. כשאחד מבני הזוג מרגיש באופן עקבי שחלוקת הנטל לא הוגנת, הוא יצבור טינה שתכרסם את הקשר, לאט אבל בטוח. וחוץ מזה, את לא מאלה ששותקים. אז את מגיבה.

תגובה טובה: “תגיד לי, למה אתה לא מכניס את הכלים למדיח כשהכיור מלא?” תגובה רעה: “תגיד לי, אתה עיוור, או שאתה עושה את עצמך? מה עם הכלים בכיור?” ואם את רוצה לוודא שאף אחד לא יישאר חי בכל האזור, את יכולה להוסיף: “אתה בדיוק כמו אמא שלך”. זה נשק יום הדין, אבל אל תגידי את זה. בייחוד אם זה נכון.
ההבדל בין ביקורת (טוב) לבין ביקורתיות (רע) הוא בהיקף הנזק. ביקורת מתמקדת במה שמפריע לך. ביקורתיות מביעה דעה שלילית לגבי תכונת אופי מעצבנת של בן/בת הזוג, ומעלה את הוויכוח לרמה חדשה. כמעט כל משפט שמתחיל במילים “את תמיד” או “אתה שוב” לא יסתיים טוב, גם אם הוא נכון. צריך להיות ממוקדים.

2. בוז (contempt)

זה הכי חשוב: כשרבים מותר לצעוק, אבל אסור ללעוג; מותר לכעוס, אבל אסור להשפיל. מכל ארבעת הפרשים הבוז הוא הגרוע ביותר, ומנבא צרות גדולות ואומללות גדולה. מדוע? כי בוז, שמתבטא בלעג, בציניות, או בסרקזם, מביע גועל. וגועל זה רעל. תמיד. גוֹטמן מצא שלגברים ונשים יש לרוב טכניקות שונות להביע בוז, לעג או סרקזם. גברים לועגים, נשים מגלגלות עיניים. כלפי מעלה. בשקט, בלי לומר מילה.
אל תעשו את זה. רוב הנשים, כששואלים אותן, מכחישות שהן מגלגלות עיניים בזמן ריב. אבל פרופ’ גלעד הרשברגר, שמשתמש בטכניקות של גוֹטמן בארץ, תפס אותן בווידאו עושות את זה, שוב ושוב, למרות ההכחשות. הבוז רע לא רק בעתיד אלא גם בהווה: זוגות שמתייחסים בצורה מבזה זה לזה נוטים לסבול יותר מהצטננויות. מדוע? כי הבוז מייצר דחק, והדחק מדכא את המערכת החיסונית. תכעסו, אבל אל תבוזו.

3. מגננה (defensiveness)

מה, גם להתגונן אסור? ועוד כשמתקיפים אותנו? אז זהו שמותר, אבל אנחנו מתגוננים בשיטה הישראלית — מעבירים במהירות את המלחמה לשטח האויב. אצלנו ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. אנחנו לא אוהבים לנהל מלחמות הגנה, ולכן עונים על כל תקיפה במכת מחץ משלנו. למען יראו וייראו.
זה אולי טוב בגבולות, אבל רע מאוד בזוגיות. מדוע? כי מגננה התקפית כזאת מלבה את הריב, במקום להכיל אותו. דוגמה: “אני אדיש ולא מתחשב? באמת? ומה איתך? בכלל לא אכפת לך איך אני מרגיש!” לא זאת הדרך לפיוס, וזה גם לא עונה עניינית על הביקורת.

4. “קיר אטום” (stonewalling)

הפרש הרביעי הוא ניגודו של השלישי, וגרוע באותה מידה. מכל ארבעת מבשרי הקץ, זה הפרש שגברים מרבים להשתמש בו יותר מנשים. כאשר בן זוג אחד מרגיש מותקף, ולא יכול או לא רוצה להגיב, הוא מתנתק. הוא כאילו אומר, בלי מילים, “דברי אל הלמפה; אני לא שומע”.

לפעמים בן זוג אחד פשוט קם ויוצא מן החדר באמצע הריב. לפעמים הוא מוציא את הסמארטפון ושוקע בו. או סתם מנתק קשר עין ושותק. הקיר האטום מופיע בדרך כלל מאוחר יותר במהלך הזוגיות מאשר שלושת אחיו, כשבן זוג אחד מרגיש מוצף על ידי המתקפה המילולית שחטף, ובוחר להתנתק במקום להתפוצץ. אם אתם חייבים לצאת מן החדר כדי שלא תתפרצו, אז תצאו, אבל לפני זה תגידו: “אני חייב לצאת לרגע. אני תכף חוזר ואז נמשיך. שמעתי אותך.”

ולסיום: אין כמעט זוגות שאצלם הפרשים האלה לא מופיעים לעולם. השאלה אינה האם הם קיימים, אלא באיזה תדירות הם מופיעים במהלך הריבים שלנו. פעם או פעמיים בשנה – עלינו. זה נורמלי, וזה לא מסוכן. אבל כשהם מתחילים להיות אורחים קבועים בריבים שלנו, גוֹטמן מנבא לנו פרידה, בדייקנות של יותר מ-90%. ראו הוזהרתם, ולא מאוחר מדי להשתנות: כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

שלכם, 

יורם

0 replies

Leave a Reply

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *